Marschallbrücke

המרשאלבריקה (Marschallbrücke) חוצה את נהר השפרי ברובע מיטה של ברלין ומחברת את רחוב לואיזנשטראסה עם וילהלמשטראסה. הגשר נקרא על שם המרשל בליכר, שהצטיין במלחמות השחרור, והוא עומד תחת הגנת שימור. מי שעומד עליו מגלה גשר בטון באורך 57 מטרים, ותולדות המעבר בנקודה הזאת מתחילות הרבה לפני הבטון הזה.

במאה ה-17 חיברה הלאופבריקה, גשר עץ להולכי רגל, את דורותינשטאדט החדשה עם הגדה הצפונית. היא עמדה כ-200 מטר במעלה הזרם מהמעבר של ימינו. בשנת 1740 חידש הבנקאי וייטל היינה אפרים את הגשר, והוא נודע בשמות יודנבריקה ואפריםבריקה. בשנת 1795 נהרס המבנה הבלוי, וגשר עץ נוסף תפס את מקומו. תוכניות שהגה דויד גילי בשנת 1804 נבלמו בגלל המלחמות, ורק אחריהן קמה גרסה חדשה כחלק מהארכת וילהלמשטראסה. קרל פרידריך שינקל תכנן בשנת 1818 גשר מברזל יצוק, שהושלם בשנת 1820 בצורה מצומצמת בשל עלויות גבוהות. בשנים 1881 ו-1882 הקים פאול גותיינר את גשר הברזל והפלדה, עם שלוש קשות מברזל מחושל. מעקות מעוטרים ותבליטי מתכת קישטו את גופו החדש. מלחמת העולם השנייה פגעה בו קשה, אבל הוא תוקן במהירות עם סיומה.

שיפוצים מקיפים בסוף המאה ה-20 יצרו את הגשר מחדש כמבנה מסגרת מבטון מתוח מראש, הנשען על עמודי אבן ועל תמיכות בשתי הגדות. גופי התאורה מורכבים ישירות על עמודי האבן האלה. שש עשרה קורות מרוכבות טרומיות, באורכים של 36 ו-21 מטרים, נושאות את המסלול כולו. רוחב הכביש על גבו 19 מטרים, מתוכם 15 מוקדשים לרכב, ובכל צד נתיב הולכי רגל ברוחב שני מטרים. שדה הגשר הצפוני המקורי, ועמו קשת הפלדה המנוסרת שלו, נשמר ושולב בבנייה החדשה. מעקה הברזל המחושל שלו חודש כולו לפי שרטוטים היסטוריים, והחלקים האחרים קיבלו מעקה סורג מתכת. אחרי יותר משלוש מאות שנה של חציות השפרי, נוספו לו בשנת 2019 גם נתיבי אופניים.