Votivkirche

על הרינגשטראסה, השדרה הסובבת את המרכז העתיק של וינה, ניצבת כנסיית הנדרים עם שני צריחיה המחודדים וחלון הרוזטה שמעל שערה המרכזי. היא בנויה מאבן חול לבנה, אותו חומר של קתדרלת סטפן, ולכן היא נזקקת לשיפוצים מתמידים נגד זיהום אוויר וגשם חומצי. הרעפים המשובצים בגגותיה גורמים לתיירים לבלבל בינה לבין הקתדרלה העתיקה, אף שהיא צעירה ממנה בלמעלה משבע מאות שנה.

הכנסייה נולדה מנס: בשנת 1853 תקף הלאומן ההונגרי יאנוש ליבני מאחור את הקיסר פרנץ יוזף, בשעת הליכה ליד חומות העיר הישנות. צווארונו המוזהב של הקיסר הסיט את הלהב, והוא יצא בחיים עם פצע עמוק. אחיו, הארכידוכס פרדיננד מקסימיליאן, לימים קיסר מקסיקו, יזם מסע תרומות ברחבי האימפריה להקמת כנסיית תודה. בתחרות אדריכלית שנערכה בשנת 1854 זכה היינריך פון פרסטל, אז בן עשרים ושש, שהושפע מקתדרלות צרפת אך יצר סגנון משלו. הבנייה החלה בשנת 1856 ונמשכה כעשרים ושש שנים, והכנסייה נחנכה בשנת 1879, ביום השנה הכסוף לחתונת הקיסר והקיסרית אליזבת. היא הייתה מן המבנים הראשונים על השדרה, ולא החזיקה קהילה מקומית: בימים ההם שימשה ככנסיית חיל מצב לחיילים שהגיעו לווינה אחרי מהפכת 1848. העיצוב שלה השפיע על כנסיות ברחבי העולם, משפייר שבגרמניה ועד אוסטנד שבבלגיה.

בפנים עומד מזבח שיש המעוטר בפסיפסי זכוכית ונשען על שישה עמודי אלבסטר. לצדו משתרע ציבוריום מוזהב, בהשראת הכנסיות הגותיות של רומא, על ארבעה עמודי גרניט אדום. הקמרון שמעל המזבח נושא ציורי ארבע המעלות הקרדינליות, ולצדם פסיפס של מרים הבתולה, מתנת האפיפיור פיוס התשיעי. במלחמת העולם השנייה ניזוקה הכנסייה קשות, וחלון הקיסר, שתיאר את הצלת פרנץ יוזף, אבד. החלון שהחליף אותו ושוחזר בשנת 1964 מעביר את הדגש מהקיסר אל הדת. ביציע העוגב המוגבה שוכן מוזיאון עם יצירות מופת היסטוריות, וסביב הכנסייה פרוס הווטיבפארק, סמוך לפארק זיגמונד פרויד ולבניין הראשי של אוניברסיטת וינה. ומתחת לדוכן ההטפה הנאו-גותי, העומד על שישה עמודי שיש, מתוארת דמותו של פרסטל עצמו, מחווה קטנה למסורת של קתדרלת סטפן.