Palazzo della Gran Guardia

בפיאצה ברה, הכיכר הגדולה של ורונה, ניצב פאלאצו דלה גראן גוארדיה, ארמון אזרחי גדול שתוכנן להאזן מול הארנה הרומית הסמוכה. בקומת הקרקע נמתחת לוג'יה באורך 86 מטר, ובה 13 קשתות שנשענות על עמודי אבן כבדים בגימור גס. מעליה משתרעת הקומה הראשית, 15 חלונות גדולים בין זוגות עמודים, והחמישה המרכזיים קשתיים ורחבים מכולם.

מאחורי החזית חבוי סיפור בנייה שנמשך מעל מאתיים שנה. בשנת 1609 פונה ג'ובאני מוצ'ניגו, המפקד הוונציאני של ורונה, אל הדוג'ה של ונציה ומבקש רשות להקים מרחב מקורה לחיילים בימי גשם. האישור ניתן עוד באותה שנה, והכספים הראשונים מגיעים מוונציה בתחילת 1610. התוכנית מציבה את המבנה צמוד לחומת העיר, שמשמשת כצלעו האחת וחוסכת זמן וכסף. אבל בשנת 1614 נגמר הכסף, והבניין עומד בלתי גמור כמעט שתי מאות. רק בשנת 1808 עובר הנכס לידי עיריית ורונה, בתנאי שיושלם בתוך שלוש שנים וישמש משכן למנהלת העיר. המהנדס ג'וזפה ברביירי לוקח על עצמו את המשימה, אבל העבודה חוזרת רק ביוני 1819, כשוורונה כבר תחת השלטון האוסטרי. בשלב הזה מושלמת הקומה הראשית, החזית מתחזקת, ומדרגות מונומנטליות עולות אל החדרים העליונים. מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה מפסיקה את הסיום בשנת 1848, כשחיילים אוסטריים תופסים את הבניין. עם עזיבתם חוזרות העבודות, ובמאי 1853 מתקיימת הקבלה הסופית. את התכנון מייחסים לדומניקו קורטוני, ששואב את לשונו ממיקלה סנמיקלי דרך בן דודו ברנרדינו ברוניולי.

באולמות הארמון מתקיימות תערוכות, כנסים ואירועים, והכניסה נגישה במלואה למבקרים עם מוגבלות. יחד עם תיאטרון פילרמוניקו השכן שינה המבנה את פני הכיכר, וסביבו פועלים בתי קפה, מסעדות וחנויות. גם פרט קטן מספר הרבה: רבות מהאבנים שבלוג'יה נחצבו בארנה עצמה.