Chapelle des Pénitents noirs

במרכז ההיסטורי של מנטון, עיר על חוף הים התיכון בדרום צרפת, ניצבת קפלת הפניטנטים השחורים, המוכרת גם כקפלת הרחמים. החזית שלה צנועה, אבל כשאתם מרימים את העין, מגדל הפעמון מתנשא לכשלושים וחמש מטר. הפשטות הזאת איננה מקרה: הנזירים שהקימו אותה הלכו בדרכו של פרנציסקוס הקדוש, שאסר עושר והדר אפילו בכנסיות המסדר.

המקום התחיל את דרכו כמנזר של מסדר הקפוצ'ינים, ענף של הפרנציסקנים. בשנת 1615 הניחו את אבן הפינה הנסיך אונורה השני גרימלדי והאב לורנט דה ברינד, שעמד בראש הקפוצ'ינים בפרובינציה של ג'נובה. שלוש שנים אחר כך הורה הנסיך לפתוח רחוב חדש, הידוע היום בשם רוא דה ברה, כדי להקל על ההגעה אל המנזר. הנזירים ניהלו את המקום עד שנת 1793, ובימי המהפכה הצרפתית סגרו השלטונות את המנזר. אחר כך התחלפו בבניין ייעודים: משנת 1861 ועד 1881 פעל בו בית העירייה של מנטון. הבניין הפך למגורי חיילים, והקפלה עצמה שימשה מחסן מלח. בשנת 1818 היא עברה לידי אחוות הפניטנטים השחורים, שנטלו על עצמם שיפוצים ושינויים רבים. בשנת 1875 נבנתה החזית מחדש כולה, אחרי שהייתה קודם קיר פשוט. בנישה המרכזית הוצב פסל של הבתולה מן הרחמים, מתנה מהנסיכה קרולין, רעייתו של הנסיך פלורסטן.

בדרך כלל אפשר לראות את הקפלה מבחוץ בלבד, אבל המסורות הקשורות בה חיות ברחבי העיר. פנימה מגיעים רק בסיורים המודרכים שמארגן שירות המורשת המקומי. האחווה נודעה בעיר בזכות הטקסים והתהלוכות שהיא מקיימת. הידועה שבהן יוצאת ביום שישי הטוב: האחים נושאים את דמותו של ישו המת ברחובות. לפידים רבים מאירים את התהלוכה, ותזמורת מלווה אותה במוזיקה שהיא לרוב רצינית ולעיתים אף שמחה. לאירוע נוהרים מדי שנה צופים גם ממרחק רב. לאחים דבק הכינוי "mangeurs de limaces", כלומר אוכלי החשופיות. הם משתתפים בתהלוכת החשופיות שבאוקטבה של חג הקורפוס דומיני, מנהג שמתקיים עד היום בכפר גורביו הסמוך.