Daniel Caplan

על מדרכה בנורווגיה, מתחת לרגליך, שוכב מרובע פליז קטן ועליו חרוט השם דניאל קפלן. הלוח מודד עשרה על עשרה סנטימטרים, וכשהשמש פוגעת בו הוא מנצנץ בגוון חם. בגשם מתמלאים החריצים בטיפות קטנות, והאותיות כמעט רועדות בברק הרטוב. כדי לקרוא את השם עליך להתכופף ולהאט, וזו בדיוק הכוונה.

זהו שטולפרשטיין, אבן קטנה מתוך פרויקט אירופי שהחל האמן גונטר דמניג בשנת 1993. כל אבן מנציחה אדם אחד שנרדף בידי המשטר הנאצי, ונקבעת במקום האחרון שבו בחר לחיות או לעבוד. על פניה חרותים שם, שנת לידה ושורה קצרה המספרת מה עלה בגורלו. האבנים משובצות בריצוף הרחוב הרגיל והופכות הליכה יומיומית לרגע של זיכרון. כך חוזר שם אחד אל המקום שממנו נמחק.

הרחוב סביבך ממשיך לנוע: הולכי רגל, אופניים, קולות של בתי קפה. הלוח הקטן נשאר שקוע בתוך הזרימה הזאת ובקושי מפריע לצעד. ובכל זאת, עשרה סנטימטרים של פליז נושאים משקל שאין לו מידה. כשאתה עוזב את הפינה, השם החרות מלווה את צעדיך.