Atlantenbrunnen

בסוף הסמטה הצרה פלצגאסה, כשהקתדרלה מאחוריכם, ניצב האטלנטנברונן (Atlantenbrunnen) בדיוק במקום שבו העיר העתיקה מסתיימת. זהו תפקידו שם: לסמן את קצה העיר מימי הביניים, כמו נקודה בסוף משפט, חקוקה באבן. על המזרקה מופיעים אטלנטים, דמויות נושאות משא, אותן צורות שבשפת הבניין תומכות בקורות ובכרכובים. מבט מקרוב יחשוף לכם את נושאי המשא האלה.

סביב שנת 1900, לפני יותר ממאה שנים, נעלמה מכאן החומה העתיקה של העיר. במקומה קמו בנייני מסחר ומגורים גדולים, והעיר חצתה את גבולה הישן ובנתה את עצמה מחדש. המזרקה מסמנת את התפר בין שני העולמות: מאחוריכם העיר העתיקה, לפניכם העולם של 1900. והרובע הישן קרוב אליכם יותר ממה שהוא נראה. במרחק פחות ממאה מטרים מאחוריכם, באותה סמטה, עומד הביכסנשטאדל משנת 1485, בן יותר מחמש מאות שנים, שעדיין עובד כמרכז נוער. מהסמטה שמסתעפת כאן, הזלצשטאדלגאסה, מגיעים אל מוזיאון תרבות הלחם, ששוכן במחסן המלח לשעבר. ובו הלחם מוצג כמורשת תרבותית בת מאות שנים.

העיר הזאת כל כך עמוסה במזרקות, שבמרכזה מתקיים סיור מזרקות של ממש. המזרקה הזאת היא אחת התחנות, בדרך אל הגאורגסברונן ואל הנפטונברונן. כמה צעדים הלאה, בשני הכיוונים, נשארו קטעים מהביצור של ימי הביניים. בהם הגראבנהויזשן, בתים קטנים שנבנו לאורך החפיר ואינם קיימים בשום מקום אחר. המקום עצמו שקט ופתוח לשמיים, והכניסה אליו חופשית. והתמונה שמתקבלת כאן מתעדת את הקו שבו העיר הישנה נגמרה והחדשה החלה.