Igreja da Lapa

בעיר פורטו ניצבת האיגרז'ה דה לאפה, כנסייה קתולית המוקדשת לגבירתנו מלאפה. הסיפור מתחיל באמצע המאה השמונה עשרה, כשהכומר הברזילאי אנז'לו סקיירה החל להטיף ברחובות העיר. בשנת 1755, לאחר בולה מאת האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר ובתרומות המאמינים, החלה לקום הקפלה הראשונה. כעבור שנים אחדות החליטה האחווה שנדרש מבנה גדול יותר, והאדריכל ז'וזה פיגיירדו סיישאס נכנס לתמונה. הבנייה נמשכה למעלה ממאה שנים, בשל מחסור במשאבים ובשל הפלישות הנפוליאוניות שפקדו את פורטוגל. הסגנון נע בין בארוק מאוחר לקלאסיציזם מוקדם, והחזית מאוזנת וסימטרית. בפנים תמצאו ספינה מרכזית וקפלות צד, וליד המזבח שמור האלמנט הידוע ביותר.

זהו הלב של המלך פדרו הרביעי, שהיה גם הקיסר פדרו הראשון של ברזיל. המלך תרם אותו לעיר כאות תודה על אומץ תושביה במלחמת האזרחים נגד אחיו, דום מיגל. הלב נשמר כאן מאז 1835, ומאז 1837 הוא נח באנדרטה קטנה שתכנן קוסטה לימה, בצד הבשורה של המזבח הראשי. הסרקופג שבו שמור הלב נפתח רק באמצעות כמה מפתחות. סמל הלב מופיע בסמל העיר הישן של פורטו וגם באמבלם של מועדון הכדורגל המקומי. עוגב מונומנטלי, שנרכש בשנת 1995, הפך לאחד ממאפייניה הבולטים של הכנסייה. הוא שוקל כשלושים ושתיים טונות, מתנשא לגובה של כחמישה עשר מטרים ורוחבו כעשרה מטרים וחצי. הצינור הגדול ביותר עשוי עץ ומגיע לגובה של יותר מעשרה מטרים. העוגב נחשב לאחד המרשימים בחצי האי האיברי, וקונצרטים הנערכים בכנסייה נשענים על צלילו.

ממש לצד הכנסייה שוכן בית הקברות של גבירתנו מלאפה, הרומנטי העתיק ביותר בפורטוגל. הוא קם בעקבות מגפות הכולרה שהכו את פורטו בשנת 1833, שבהן מתו תושבים רבים. בתחילה הוקדש המקום לחברי האחווה, אך במהרה החלו משפחות בורגניות בונות בו קברים משפחתיים. האחווה, שחוקיה הראשונים נחתמו בשנת 1757, הרחיבה עם השנים את פעילותה אל החינוך, הצדקה והרפואה. היא הקימה סמינר ולבסוף גם בית חולים, וממשיכה לנהל את המתחם כולו. בין הקבורים בבית הקברות סופרים כמו קמילו קשטלו בראנקו וסוארש דה פאסוש, אדריכלים ואמנים כמו מרקש דה סילבה, ואיש העסקים ז'וזה פריירה בורז'ש. הפסלים והמאוזוליאומים שבמקום משקפים את טעמה האמנותי של חברת המאה התשע עשרה.