Casa Llopis Bofill

קאזה לופיס בופיל ניצבת בפינה משופעת בברצלונה, ומשלבת מוטיבים נאו-ערביים בשפת המודרניזם הקטלאני. אנטוני מריה גאייסה אי סוקה תכנן את בניין המגורים בין 1902 ל-1903. מנואל לופיס אי בופיל, עורך דין ובעל קרקעות מסיצ'ס, הזמין את הבית עבור עצמו ועבור אחיו ואחיותיו. גאייסה, שעבד על בית המלון הבינלאומי ועל טירת שלושת הדרקונים לתערוכה של 1888, בחר כאן בדרך אחרת. במקום הנאו-גותיקה האופנתית הוא שילב לבנים, קשתות מחודדות וקרמיקה מזוגגת.

הפינה המשופעת חייבה סידור בלתי שגרתי: רצועת חלונות בולטים מרכזית חוצה את החזית לשני חלקים סימטריים. טורים דומים מסיימים את שני קצוותיה, והחזית מתפרשת על שלושה מישורים ההולכים אחרי השיפוע. כל חומר מקבל תפקיד משלו: אבן לעמודים ולמשטחי מרפסות, טיח מסותת לקירות. ז'וזפ מריה ז'וז'ול חבר למלאכה, ומהקומה הראשונה ומעלה נושאים הקירות, בצבע שמנת, סגרפיטו גדול בדמות צמחים. בקומת הקרקע נפתחים שמונה פתחי חנויות, וקשתות לבנים נשענות על עמודי אבן מוצקים בעלי כותרות גאומטריות. קשת הכניסה המרכזית נושאת לוח קרמיקה ובו סמל Ave Maria, ומתחתיה משתמרים שרידי שער ברזל מחושל עם הכתובת שנת 1903. שלדות ברזל מחושל גדולות וזכוכית צבעונית מצוירת בפרחים מרכיבות את החלונות הבולטים. בראש הבניין משתרעת גלריה של קשתות לבנים שטוחות על עמודי אבן מקובצים, סגורה ברובה בקרמיקה ירוקה מזוגגת. ראשי החלונים הבולטים מגיחים מעל קו הקורניז וחוצים את אופקיות החזית בצירים אנכיים.

בפנים מקבלת את פניכם רצפת שיש שחורה ולבנה, וקירות סטוקו מלוטשים המדמים שיש מוזהב ומעוטרים בפרחים ארגמניים. דלת עץ עם זכוכית חלבית וויטראז' של זרי קרקפת פותחת אל חדר המדרגות, החבוי בחלל משולש. מלחמת האזרחים השאירה את חותמה, והבניין איבד את חיפויי החזית של הקומה העליונה ואת רוב הויטראז' הפוליכרומי. עם זאת שמר הבניין על מרבית פניו המקוריים, והוא רשום כנכס מורשת מקומי במסלול המודרניזם של ברצלונה. בבניין הזה ניכר חיפושו של גאייסה אחרי שפה לאומית שתבטא את רוח קטלוניה, שאיפה משותפת לרבים מבני דורו. ומעל הגלריה נושא קורניז לבנים גג מדומה של אריחים ירוקים, ומאחוריו מסתתרת מרפסת הליכה שלמה.