Chiesa di Santa Fosca

על האי טורצ'לו, בקצה הצפוני של לגונת ונציה, ניצבת כנסיית סנטה פוסקה, חלק מהמתחם הדתי הוותיק והגדול ביותר בלגונה. מלבד הכנסייה כולל המתחם את בזיליקת סנטה מריה אסונטה ואת שרידי הבפטיסטריון שבחזית. טורצ'לו יושב בידי פליטים שנמלטו מפלישות ביבשת, במיוחד אחרי שאטילה ההוני חירב את אלטינום בשנת 452. משנת 638 שימש האי מושב בישופות במשך יותר מאלף שנה, והיה מרכז פוליטי ומסחרי לפני שוונציה עלתה. עם השנים הפכה סביבתו לביצתית, השיט התקשה, והמסחר והאוכלוסייה דעכו. בסוף המאה ה-14 נטשו רבים את האי, ונותרו בו קומץ תושבים.

הכנסייה עצמה נבנתה במאה ה-11 כמרטיריום, מבנה לכיבודו של קדוש מעונה, לצד הקתדרלה. והמכלול כולו עוצב לפי סכמה נוצרית קדומה: בפטיסטריון, קתדרלה, מרטיריום ומגדל פעמונים. מבחוץ ניכרת צורה מתומנת, פשוטה ומאוזנת, ובתוך נפרש השטח כצלב יווני שזרועותיו שוות אורך. החוקרים חלוקים לגבי התוכנית המקורית: יש הרואים בבניין ריבוע בתוך המתומן, דוגמה צלולה לבנייה ביזנטינית. ואחרים סוברים שהתוכנית הראשונה הייתה דווקא צלב יווני. חמש מפאות הבניין עטופות בפורטיקו של קשתות מוגבהות ביזנטיניות, הנשענות על עמודים בעלי כותרות מעוטרות. בפאה הפונה אל הקתדרלה השתמרו בין העמודים מספר לוחות שיש. האפסיס הראשי חומשי ומקושט בשתי שורות של קשתות אטומות, ומשני צדדיו אפסיסים חצי עגולים. בפנים מופרדת הספינה הראשית, הבנויה בתוכנית רבועה, משאר הכנסייה בשמונה עמודי שיש בעלי כותרות קורינתיות. מעל הצטלבות של הספינות קם תוף גדול המכוסה בגג עץ, ומבנהו המוצק מרמז שכיפה תוכננה ומעולם לא הוקמה.

השרידים של פוסקה הקדושה, קדושת המגן של הכנסייה, הגיעו אל האי כבר במאה ה-10. הם הובאו מסבראתה, עיר פיניקית לשעבר ולימים רומית הסמוכה לטריפולי, ופולחנה נקשר לנתיבי המסחר של ימי הביניים. במזבח הראשי תמצא פסל של מדונה עם הילד מהמאה ה-15, ומתחתיו סרקופג מואר ובו שאריות הקדושה. בעומק האפסיס מצוי פסל עץ של הקדושה, גם הוא בן המאה ה-15. ואם תקיף את הבניין, תגלה על קיר החוץ תבליט שבו פוסקה זוכה לכיבוד בידי מאמיניה, יצירה מהמאה ה-15.