Untere Gaisenbergbastion (Werk XXI)

באולם, בקצה הדרומי של רחוב שטוטגרטר שטראסה, פורצות מן האדמה בין בנייני הקמפוס והשיחים חומות אבן גיר עבות. זה מה שנותר מן הבאסטיון התחתון של גייזנברג (Untere Gaisenbergbastion), עבודה מספר עשרים ואחת בטבעת הביצורים שהקיפה את העיר. כבאסטיון סגור מכל ארבעת עבריו, תפקידו היה להגן על האגף המזרחי של גבעת מיכלסברג. המדרון שלפניכם נראה פשוט כשטח ירוק ומוזנח, אבל החומות השתייכו לאחד ממערכי הביצורים הגדולים באירופה.

הקמת העבודה נמשכה משנת 1843 ועד שנת 1858, בפיקודו של הקפטן פוגט. התוכנית כללה סוללות מרגמות בכתף השמאלית ותא מחסה מסוג בונה בקצה הבולט. בכתף הימנית נמתחה קפונייר כפולה, מסדרון מבוצר שאפשר לחיילים לרדת אל החפיר בלי להיחשף לאש. לפני החזית השתרע חפיר יבש, שקירו הפנימי קרוי אסקרפ ועשוי אבן, ומעבר לו הגלסיס, מדרון פתוח שחשף כל תוקף. בגב המתחם ניצב קסרקטין הגנה גדול, ובתוך הביצור הוסתרו מחסני אבק שריפה. בעת מלחמה יכל המקום להכיל 1,867 חיילים, כמו עיירה קטנה שלמה. חיילי הפלוגות השנייה והרביעית של גדוד החפרים מספר 13 היו הראשונים לחנות כאן. משנת 1897 תפס את מקומם הגדוד הראשון של רגימנט הרגלים מספר 127. גם המבנה עצמו המשיך להשתנות: בשנת 1880 כוסתה סוללת הקצה בעפר, ובשנת 1896 נוספה קומה למצודה הפנימית. מאז נודע כל המתחם בשם קסרקטין גייזנברג, ואחרי מלחמת העולם הראשונה המצודה הזאת שימשה אף למגורים.

בשנים 1960 עד 1966 נהרס המבנה כמעט כולו, כדי לפנות מקום לאוניברסיטה שנבנתה על אדמתו. שרדו רק חלקים מקיר החזית הקדמי, תא הבונה והאגף הימני עם סוללתו והקפונייר הכפולה. גם לשרידים יש תפקיד חדש: במעבר הכפול פועלים היום בית קפה לסטודנטים וגילדת הקרנבל האגלהקס, ובאגף הזה פועל מרכז המפגש שריווארי. בחניון העובדים ליד בניין H מציץ מן האדמה הקצה העליון של האסקרפ, עם קשתותיו, כמעט שקוע בין השיחים. שם רואים במו עיניכם מה עושות השורשים לאבן הגיר.