Splitterschutzzelle

Splitterschutzzelle היא שריד אדריכלי מתקופת המלחמה, המציג פתרון מיגון שנוצר לפני מלחמת העולם השנייה. גוף המיגון שלה גלילי ועשוי בעיקר מבטון מזוין. המתכננים ייעדו את המבנה להגנה מפני רסיסי פצצות ואש מנשק קל, ולא מפני פגיעה ישירה. לכן הוא סיפק ביטחון מוגבל בזמן הפצצות כבדות. בתחילת הדרך ייצרו תאי מיגון כאלה ממתכת, אך מחסור בחומרים הוביל לשימוש נרחב יותר בבטון. חברות DYWIDAG ו־Leonhard Moll Betonwerke השתתפו בייצור תאי המיגון האלה. העיצוב כלל גג כיפתי, חרוטי או שטוח, פתחי כניסה קטנים וחרכי תצפית שסיפקו שדה ראייה רחב. יסודות, תלוליות עפר וקירות נוספים סייעו לייצב אותם מול גלי הדף. במהלך המלחמה הציבו את המבנים ברחבי הרייך הגרמני, במיוחד במקומות ללא גישה מהירה למקלטים גדולים. מתקני רכבת ושדות פתוחים היו בין המקומות שבהם הציבו את התאים. שם הם סיפקו מחסה קרוב כאשר מקלט מתאים לא היה זמין. הפתחים הקטנים אפשרו כניסה ותצפית מתוך גוף המיגון. במפעלים שימשו התאים גם כעמדות תצפית מוגנות, ולקראת סוף המלחמה כעמדות מאולתרות למקלעים. כך המבנה מחבר בין בטון, תכנון צבאי והיסטוריה יומיומית של המרחב הגרמני.