St. Laurentius

סנט לורנטיוס בלייפציג היא כנסייה היסטורית, שהאדריכלות שלה משלבת מבנה כנסייה עם בית יתומים לשעבר. מקורותיה מגיעים לשנת 1397, כאשר הקפלה במקום נעשתה כנסיית קהילה שהוקדשה ללורנטיוס הקדוש.

החלק העתיק ביותר בבניין הוא הקומה התחתונה של מגדל המקהלה, ובה קמרון כוכבי מצולע מהמאה החמש עשרה. הקהילה נעשתה פרוטסטנטית במחצית הראשונה של המאה השש עשרה. בשנת 1689 נוספה למגדל הקומה המתומנת, ובראשה כיפה בסגנון הבארוק. אולם התפילה עבר שיפוצים והרחבות במאה התשע עשרה, כולל אפסיס מצולע, בית תשמיש קדוש וחלון נוסף.

בתחילת המאה העשרים נוסף אגף מערבי עם שני מגדלי מדרגות מצולעים, ונבנה קמרון חבית שטוח. במרכז החלל ניצב מזבח מכונף מראשית המאה השש עשרה, ובו שבע דמויות מגולפות. חלקו המרכזי מציג את רוכוס, סבסטיאן ואנטוניוס, והכנפיים מציגות את וולפגנג, לורנטיוס, מריה ואליזבת. חלונות הזכוכית הצבעונית במקהלה עוצבו בידי פאולה יורדן והותקנו בשנת 1949. שלושת פעמוני המגדל נוצקו בשנת 1953 ונושאים את שמותיהן של מריה, קתרינה וסוזנה.

העוגב נבנה בשנת 1897 בידי חברת יהמליך מדרזדן, והוא כולל תשעה עשר רגיסטרים, שני מנואלים ופדל. מצבות מהמאה השמונה עשרה משובצות בקירות החיצוניים, והכנסייה משמשת גם מקום לתפילה, למוזיקה, לחינוך ולפעילות קהילתית.