Chiesa di Sant'Agostino

כנסיית סנט אגוסטינו עומדת בעיר קומו, והיא הדוגמה היחידה שם לאדריכלות ציסטרציאנית גותית. הכנסייה מוקדשת לאוגוסטינוס הקדוש, ובנו אותה במאה הארבע עשרה נזירים אוגוסטינים שהגיעו מהקונוונט סן טומאסו שבצ'יביליו. משפחתו של פייטרו פיופי תרמה את הקרקע, ואת פיופי עצמו קברו בתוך הכנסייה בשנת 1393. זהו המבנה הקדוש השלישי שהקימו המסדרים הקבצנים בעיר, אחרי סן פרנצ'סקו וסן ג'ובאני בפדמונטה. טקס החניכה שלה התקיים בין שנת 1379 לשנת 1384.

דורות רבים שימשה הכנסייה את המנזר הצמוד לה, מתחם שכלל בית עלמין ושני קלויסטרים. דלת אחת מבין שתיים שנקבעו בחומה שעמדה מול החזית ניכרת עד היום, אם כי חתומה בקיר. המנזר התרחב במאה השבע עשרה, אך בשנת 1772 פקד יוזף השני על סגירתו במסגרת חיסול המנזרים. אחרי שהרסו את סנט אנטונינו השכנה בשנת 1773, קיבלה הכנסייה מעמד של כנסיית קהילה ועברה שיפוץ ברוח הקלאסיציזם החדש. בשנות השישים של המאה העשרים הסירו את התוספות והשיבו לכנסייה את תכונותיה הגותיות. במהלך העבודות חשפו מחדש פרסקאות מסוף המאה הארבע עשרה ואת קורות העץ המקוריות שבתקרה. בשנת 1995 חזרה החזית לגווני טיח המאה השש עשרה, אחרי תקופה שבה צבעו אותה בצבע שדימה אבן צהובה.

אם תעצור מול החזית, תמנה שלושה צריחונים ועמודונים צבעוניים הרומזים לשלוש הספינות שבפנים. חלון רוזטה עשוי עץ מן המאה התשע עשרה ניצב מעל פורטל אבן בן המאה החמש עשרה, ועליו גילופי פרחים ועלים. מעל הפורטל נראים עדיין שרידי פרסקו מסוף המאה החמש עשרה, המיוחסים לאנדראה דה פאסרי, ובו מרים עם הילד לצד אוגוסטינוס ומוניקה. בפנים נפרשות שלוש ספינות עם קשתות מחודדות וקמרונות צלעות, המסתיימות באפסידים שטוחים. לאורך הצד השמאלי מתחלפות שש קפלות משפחתיות בסגנון הרנסנס והבארוק. קפלת המדונה דלה צ'ינטורה נושאת ציורים של מוראצונה משנת 1612, ובהם הולדת מרים וחתונה בכנען. בקפלה החמישית תלוי חלומו של יוסף, המיוחס לדניאלה קרספי. בקלויסטרים שבצד הדרומי מסתתר פרט אחד מפתיע: דרור קטן שהילד ישוע אוחז בו בכף ידו, סימן ההיכר של דה פאסרי בפרסקאות.