Silvia Luchetta

סילביה לוקטה היא נקודת היסטוריה ביזולו, ומספרת על אחות שטיפלה בחולי קורונה בבית החולים המקומי. סילביה לוקטה עבדה כאחות במחלקת הקורונה בבית החולים המקומי. במהלך החודשים הראשונים של המגפה, היא טיפלה במסירות בחולים וניסתה לשמור על קשר אנושי במחלקה. מטופלים מונשמים לא יכלו לדבר. לכן סילביה השתמשה בשלטים ובמסרים קצרים, כמו שאלות לשלומם ועדכונים על שיחות ממשפחתם. המחוות הקטנות שלה עודדו מטופלים ושמרו על קרבה אנושית בתנאים קשים. העבודה בחזית המגפה גבתה ממנה מחיר רגשי ופיזי כבד, והיא נמצאה ללא רוח חיים ליד נהר פיאבה. מותה זעזע את יזולו. סיפורה של סילביה נעשה חלק מזיכרון העיר, ומייצג את מסירותם ואת אנושיותם של עובדי הרפואה. אנשים הניחו על קברה חפצים קטנים, מחרוזות תפילה ומזכרות אישיות. החפצים ביטאו זיכרון ותודה, אף שערכם החומרי היה קטן עבור המשפחה והקהילה. אחר כך נגנבו חפצים מקברה. הגניבה עוררה צער וגינוי בקרב הוריה, תושבי יזולו ונציגי האזור, שעמדו לצד משפחתה. הסיפור שלה מחבר בין היסטוריה מקומית לבין זיכרון רחב של משבר רפואי קשה באיטליה.