Gemaal Stadwijck

גמאאל סטאדווייק הוא תחנת שאיבה לפולדר באמסטרדם, בלב אזור שהיה נמוך מן הים ונזקק לניקוז קבוע. המבנה הוקם בשנת 1921 בתכנונו של אדריכל העיר איי. יי. וסטרמן, בסגנון אסכולת אמסטרדם המזוהה עם לבנים выразניות, פינות מעוגלות וחלונות וגגות בעלי צורות מיוחדות. לצד התחנה ניצב בית המפעיל, ובסביבה נמצאים גשר זורחווליד ומנעולת זורחווליד, שנבנו באותה תקופה.

התחנה החליפה מתקן קיטור ישן, לאחר שהאזור הוגבה בחול לקראת פיתוח שכונת ריביירנבורט. הפולדר עצמו נוצר בסביבות 1630, ובמשך שנים נוקז באמצעות שלוש טחנות רוח עם גלגלי הרמה, עד שהטכנולוגיה המכנית שינתה את שיטת העבודה. שתי משאבות צנטריפוגליות חשמליות מעלות את עודפי המים מן הפולדר אל נהר האמסטל, בהפרש גובה של כ־1.6 מטר, וביחד הן מסוגלות להעביר עד 126 מטרים מעוקבים בדקה. המנעולה הסמוכה כוללת שני שערים מחודדים בכל צד, ומשמשת בעיקר לרענון מי הפולדר, לא עוד לתנועת סירות. המבנים קיבלו מעמד של מונומנט עירוני בשנת 2006, והמתחם שופץ בשנת 2016.

הפרט שנשאר בזיכרון הוא הניגוד בין אדריכלות הלבנים המעוצבת לבין עבודה הנדסית שקטה, שממשיכה לשמור על הקרקע היבשה.