Palazzo Loredan dell'Ambasciatore

על גדת התעלה הגדולה, ברובע דורסודורו שבוונציה, ניצב פאלאצו לורדאן דל'אמבאשאטורה, ארמון גותי מסוף המאה החמש עשרה. קשתות מחודדות וחלונות רחבים מעוטרי מלאכת אבן מסגירים את סגנון הבנייה, והחזית פונה ישירות אל המים. הוא השתייך למשפחת לורדאן, אחת מהמשפחות האצילות הבולטות של העיר.

אחרי הניצחון על הטורקים בשנת 1716 התיישב בארמון הרוזן יוהאן מתיאס פון דר שולנבורג. עמו הגיעו עשרים וחמישה אנשים וארבעה גונדוליירים, והוא ערך ארוחות ערב מפוארות וצבר אוסף אמנות נרחב. בשנת 1752 הציע פרנצ'סקו לורדאן, לימים הדוג'ה של ונציה, את המקום כמעון לשגריר האימפריה הרומית הקדושה. בתמורה התחייב השגריר לבצע עבודות שיפוץ במשך עשרים ותשע שנים. השגריר הקיסרי הראשון, הרוזן פיליפ יוזף אורסיני-רוזנברג, נשא לאישה את ג'וסטיניאנה וין, ידידה קרובה של קזנובה. לג'וסטיניאנה היה קשר סבוך עם אנדראה ממו, בן למשפחה ונציאנית רבת עוצמה אחרת, שהתנהל במכתבים חשאיים ובמפגשים בסתר. משפחת גאג'יה מחזיקה בארמון, המשמש גם לנשפי קרנבל ולאירועים פרטיים.

פרנצ'סקו גוארדי צייר את החזית במאה השמונה עשרה כשגרירות קיסרית על רקע התעלה השוקקת. הציור מתעד את חיי היומיום בעיר: גונדוליירים חותרים במים וכביסה מתנופפת מהמרפסות. דיפלומטים משקיפים מהחלונות ומעל הכניסה מתנוסס סמל האימפריה. בדלת עומד איש במעיל כחול, כנראה השגריר, שרביט זהב בידו.