Chiesa di Santa Pelagia

כנסיית סנטה פלאג’יה מציגה אדריכלות בארוקית בחלל מרכזי, מעגלי ומרוכז. החזית מקדימה את הכניסה בפרונאוס בעל ארבעה עמודים איוניים וגמלון משולש. האדריכל פיליפו ניקוליס די רובילנט תכנן את המבנה בין 1769 ל־1772, עבור נזירות אוגוסטיניות. הכנסייה נבנתה על שרידי מבנה קדום יותר, ותכניתה מחברת מעגל לארבעה חללים אליפטיים.

אחד החללים יוצר את הפרסביטריום, ומולו נפתחת מקהלה חצי־אליפטית עם ספסלי אגוז בשתי שורות. מרפסת עץ מגולפת הפרידה בין הנזירות לבין המתפללים, והכיפה נשענת על אומנות ועל כרכוב מודגש. חלונות חצי־אליפטיים ואוקולי מכניסים אור אל הנפחים המעוגלים של הפנים. העיטור שומר על מאפיינים בארוקיים, אף ששכבות הציור נוצרו מסוף המאה התשע־עשרה ועד ראשית המאה העשרים.

אנטוניו בלנשרי צייר את יצירות המזבח, ובהן הבתולה המכתירה את פלג’יה הקדושה לצד אוגוסטינוס ומוניקה. ויטוריו אמדאו ראפוס יצר במקהלה ציור גדול של אמדאו הקדוש מסבויה בין קבצנים. בשנת 1900 עברו הכנסייה והמנזר לידי Pia Opera della Mendicità Istruita, לאחר דיכוי המנזר. פצצה פגעה במבנה ב־1943, חדרה לגג וגרמה נזק לרצפות ולציורים. עבודות השחזור בין 1998 ל־2008 הסירו שכבות צבע, שיקמו את הטיח, העץ, המזבחות והבדים. תבליט הבשורה העשוי נייר־עיסה מדגיש את הקשר בין הפרטים החומריים לחלל המרכזי.