Fontana di Trevi

מזרקת טרווי ברומא מציגה קומפוזיציה בארוקית תיאטרלית, שנבנתה במאה השמונה עשרה. היא מסמנת את נקודת הסיום של אקוודוקט אקווה ורגו העתיק, שעדיין פועל. המים יורדים על מדרון סלעים מלאכותי, לצד צמחים, סלעים ופסלים. מאחור מתרוממת חזית פאלאצו פולי, והמבנה כולו יוצר מראה של במה רחבה.

ניקולה סלבי תכנן את המזרקה, וג׳וזפה פאניני השלים אותה ושינה חלק מתצורת הסלעים. במרכז מופיע אוקיינוס, אל הים, כשהוא מתקדם במרכבה המעוצבת כצדף. שני טריטונים מובילים אותו, ושני סוסים מציגים את הים הרגוע ואת כוחו הסוער. בנישות הצדדיות עומדות דמויות אלגוריות, המייצגות בריאות ושפע.

שני תבליטים בחזית מספרים על מקור האקוודוקט, עם בתולה המציגה מעיין לחיילים ואגריפה המורה על בנייתו. לצדה של המזרקה הגדולה נמצאת פונטנה דלי אינמורטי, בריכה מלבנית קטנה עם שני סילוני מים. מסורת עתיקה קושרת את הבריכה לזוגות צעירים ולכוס שנשברת כסמל לנאמנות. גם השלכת מטבע למים נשארה חלק מהסיפור, כאשר מטבע אחד מסמל את השיבה לרומא.

פדריקו פליני הפך את המזרקה לדימוי קולנועי בזכות הסצנה המפורסמת מתוך ״לה דולצ׳ה ויטה״. כך נפגשים במקום אחד אקוודוקט עתיק, פסלי בארוק, תנועת מים ומסורות עממיות.