St. Josef

ברובע אוירבך של העיר פסאו שבגרמניה פועלת כנסיית סנט יוזף, כנסייה קתולית קהילתית הבנויה מגרניט. האדריכל מיכאל קורץ הקים אותה בפרק זמן קצר, בין 1927 לבין 1928. רבים מיסודותיה מזכירים כנסיות מימי הביניים, ובהם המגדל המתנשא מעל אזור המזבח. קורץ בלט בסגנון זה במיוחד בכנסיית סנט יוזף שבנה באותה תקופה בממינגן. אפילו הלבנים שבחזית הגרניט הגיעו ממפעל שהוקם אז לבניית תחנת הכוח קאכלט, ורובן נחשבו לפסול ולכן לא עלו כלום.

המהדורה החמש עשרה של הברוקהאוס הגדול הציגה את הכנסייה כדוגמה לארכיטקטורה כנסייתית מודרנית, בתצלום של אזור המזבח טרם עיטורו. את הציורים והפרסקאות שמילאו אחר כך את הקירות יצר אלברט בורקארט בשנת 1931. צלב המזבח הגדול נוצר בשנת 1932 בידי קרל באור, ואת הריהוט המודרני יותר תכנן וולף הירטרייטר. העוגב שבנה בית בקר והינדל בשנת 1936 פועל כולו בלחץ אוויר, ללא קישורים מכניים, ובזמנו נחשב הדבר חידוש טכני. בשנת 1996 טופל העוגב נגד תולעי עץ ושופץ. שמונה צינורותיו הקדמיים הגדולים אינם מפיקים צליל, ותפקידם כולו נוי.

את מערכת הפעמונים יצק בית היציקה לורנץ שבפסאו, בשנים 1929 ו-1930. בשבוע שלפני חג הפסחא בשנת 1942 הורדו שלושת הפעמונים הכבדים, והכומר יוזף וינקלר סירב לצלצל אף בקטן שבהם, כמחאה. אחרי מלחמת העולם השנייה נמצאו השלושה במחסן פעמונים בהמבורג והושבו לכנסייה. פעמוני הברונזה שבמגדל תלויים על קורות עץ בתוך מסגרות פלדה. בניגוד למערכות פעמונים רבות מהתקופה שבין שתי מלחמות העולם, המערכת הזאת שרדה כמעט שלמה עד ימינו.