Palazzo Carmagnola

במילאנו פוגשים את פאלאצו קרמניולה, ארמון שהקימה משפחת ויסקונטי בראשית המאה ה־15 כמעון משנה. בשנת 1415 עבר המבנה במתנה למצביא פרנצ'סקו בוסונה, המכונה קרמניולה. בין 1420 ל־1425 יזם המצביא שיפוצים נרחבים שעיצבו את פני הארמון מחדש.

אחרי הוצאתו להורג של קרמניולה בשנת 1432 עבר המקום לבעלים רבים, ובהם לודוביקו איל מורו. בתקופתו הוסיפו אמנים כמו ברמנטה למבנה פאר ועיטורים. במאה ה־17 שימש המקום כממגורות תבואה ציבוריות, ובמאה ה־18 אכסן את בנקו די סנט'אמברוג'ו. בשנת 1786 קבעה העירייה בו את מושבה החדש, הברולטו נוביסימו. בתקופה הנפוליאונית ישבו בו משרדי המחוז, ומשרדי המדינה תפסו את מקומם אחרי איחוד איטליה, בעקבות חילופים עם פאלאצו מרינו.

בארמון הזה חנה בימי מלחמת העולם השנייה לגיון אטורה מוטי, ארגון ידוע לשמצה. בשנת 1947 נפתחו בו דווקא דלתות התיאטרון: פאולו גראסי וג'ורג'ו סטרלר ייסדו שם את הפיקולו תיאטרו די מילאנו. המעבר ממקום של אלימות מלחמה לבית של תיאטרון הפך לסמל תחייתה של העיר. גם היום מעלה הפיקולו תיאטרו הצגות בסאלה גראסי שבו, ולצידה פועלים משרדים עירוניים. ובחצר שלו תמצאו שעון שמש ייחודי, שתכנונו מיוחס ללאונרדו דה וינצ'י עצמו.