Villa Betty

וילה בטי היא וילה היסטורית באמסטרדם-מערב, השוכנת בגינה בין אוברסטום לפארק וונדל. הווילה קרובה יותר לפארק מאשר לרחוב, וכמעט אינה נראית ממנו. פיטר לארמן תכנן אותה עבור סוחרי הטבק פרנסיסקוס ופטרוס שמיטהאוזן, והבנייה החלה באוקטובר 1877. הבנאים הקימו את הבניין מלבנים על בסיס אבן טבעית. העיצוב משלב אקלקטיציזם עם פרטים מסגנון בקתה ויוגנדסטיל, ומציג עיטורי חזית רבים. פריזים, אבני פינה, אבני ראשה ועבודת לבנים מיוחדת מדגישים את חזות הווילה.

סביב שנת 1900 רכש אדוארד אדולף להמן את הנכס, ובהמשך שינה את חללי הפנים. המעצבים יצרו חדרים בסגנונות הולנדי, צרפתי, ערבי, סיני ואנגלי. בווילה יש גם חדרים בסגנון אמפייר ומכלן, וכן עיטור תקרה שהגיע מבית מסחר ברחוב וארמוססטראט. להמן נישא לקלרה בטי פון הונטלן בשנת 1900, והווילה נקראה על שמה. אמנים כמו ג'ורג' הנדריק ברייטנר, אייזק ישראלס והנדריק וילם מסדח ביקרו במקום. בטי חיה בווילה עד 1980, והגיעה לגיל 101. בשנת 1995 הוכרזה וילה בטי כמונומנט לאומי בזכות ערכה האדריכלי, התרבותי וההיסטורי. בשטח נמצאים מגרש טניס וגשר מעל בריכה, שגם היא מוכרת כמונומנט לאומי נפרד. הווילה שימשה גם אתר צילום, בין היתר לסרט ״אהבה בוערת״ בבימוי אטה דה יונג.